סביבת חיים חדשה בבתי אבות

"כי יצפנני בסוכה ביום רעה, יסתרני בסתר אהלו”. תהילים כז, ה’

 

בערוב ימיו, ראוי לו לאדם שימיו הנותרים יימשכו בהתאם לרצף חייו עד כה, שישמור על קשריו המשפחתיים כפי שהיו, שישמור על קשריו החברתיים כפי שהיו עד כה, שבטחונו האישי יהיה כשהיה ושיחיה חיים מלאים ומספקים בכל התחומים.

 

משפחה: המשפחה קושרת את האדם לשורשיו החברתיים, התרבותיים והאישיים, מאפשרת לו ליצור קשרים אינטימיים עם קרוביו, לקשור עמם יחסי חברות עמוקים ולהעניק לו את הבטחון, שבעת הצורך, יוכל להיעזר בבני משפחתו.

בית: הבית הוא המבנה הפיזי בו גר האדם והוא חלק מהקהילה במובן החברתי ומהווה סביבת מגורים מוכרת, תומכת, נעימה ומגינה.

קהילה: האדם נועד לחיות בקהילה מוכרת, מתאימה ותומכת. בקהילה אליה הוא משתייך, מוצא האדם, משחר ילדותו ועד זקנתו, את סיפוקו החברתי, האינטלקטואלי, התרבותי והחומרי.

 

עם הגיע האדם לעת זיקנה, ועליו - ברצונו, או בכורח הנסיבות - לעבור לסביבת מגורים אחרת תומכת ומטפלת, עליו להפרד ממשפחתו, מביתו ומהקהילה אליה השתייך. עם זאת, משרכש מקום מגורים חדש מסייע ומטפל, עדיין זקוק הוא לקשרי משפחה או לתחליפיהם, ל"בית" במובנה הפרוידיסטי של המילה הגרמנית ,"heimlich”,  כלומר, למקום תומך, אינטימי ומגן בצורת קהילה מוכרת, תומכת ומספקת תחושת "ביתיות" במובן מה.

 

בית האבות

בכל שם שנקרא למקום המגורים החדש אליו מגיע האדם בערוב ימיו, למשל  'בית אבות', שמשמעותו קושרת את האדם לעברו- להוריו ולעתידו- לילדיו, או 'בית גיל הזהב', המנסה להעניק משמעות חיובית לגיל הזיקנה -  משמעותו של השם עמוקה ומחייבת והיא מתארת את שזקוק לו האדם ע"מ לחיות חיים נורמטיביים: משפחה, בית וקהילה. בית האבות נועד לספק צרכים אלו ולכן  הדרך להשגת שלוש המטרות האלו ויישומן, הן האתגר הגדול הניצב בפני בית האבות.

 

סביבת המגורים החדשה

על בתי האבות להיבנות ולהתארגן בדרך חדשה על מנת להתאים למטרות למענן הוקמו. אמר לי ידיד, מנהל בית אבות, אשר לו נתתי שירותי תכנון אדריכליים: “אני רוצה לנהל בית אבות, שהייתי מוכן לחיות בו בערוב ימי".

 

זיגמונד פרויד במסתו "האל-ביתי" - "unheimlich”  - מסביר את המושג ‘בית’ על דרך השלילה: הוא מונה סביבות מגורים בהן אין האדם חש באווירה ביתית  -   "heimlich” - במובן הגרמני של המילה. בין סביבות המגורים האלו מונה זיגמונד פרויד את בית האבות.

 

בית האבות כ'בית'

א. בית האבות יתוכנן או יותאם כך שיהווה בית לכל דבר: יהיו בו כל הסממנים של בית, הפונקציות השונות והרבות שלו (המטבח, חדר האוכל, הסלון, חדר השינה, המקלחת ועוד) כולל העיצוב, הצבעים, הריחות וכל אלו יחדיו יחברו באופן שיתרום לתחושת הביתיות.

 

ב. דיירי בית האבות, עובדיו והנהלתו, ובראש ובראשונה המנהל/ת, יהוו קהילה תומכת, אוהדת ומספקת מבחינה חברתית: קהילה ממש כפי שהיה בימים עברו, קהילה שבה האדם היה פעיל בתחומים רבים על מנת שתהווה מעין המשך ורצף לחייו הקודמים.

 

ג. תחושת השייכות של הדייר לקהילה, לצוות ולהנהלה תשפר את איכות חייו, תעניק להם משמעות ותזרע אופטמיות גם בזיקנתו. היא גם תעניק לדייר תחושת בית אמיתי על כל המשתמע מכך.

 

אדריכלות

החשוב מכל, מעבר למתן מענה לדרישות הפרוגרמתיות של משרדי הממשלה השונים, אוירת בית האבות חייבת להיות אוירה ביתית המנוגדות לתחושת מוסדיות. האדם המגיע בשערי בית האבות ירגיש שהגיע הביתה ולא למוסד זר ומנוכר. לצורך זה יש לדאוג לנקודות הבאות:

• יצירת מסגרת מגורים שתדמה משפחה, בה יהיו חברים הדיירים, הצוות ואף ההנהלה.

• קבלת החלטות עצמאית במידת מה ע"י הדייר בשילוב עם נהלי הבית. (במצב השורר היום, הדייר לכוד בלוח זמנים קשיח ומובנה לנוחיות הצוות המטפל ).

• המחלקה הבסיסית המונה 36 דיירים, תחולק לשני "בתים" בני 18 דיירים.

• כבכל בית, יהיה מטבח משותף לכל הדיירים, מצוייד ומאובזר לנוחות שימושם, כולל דיירים עם מוגבלויות.

• כבכל בית, חדר האוכל יאפשר ישיבה בצוותא של הצוות והדיירים – כלומר של כל בני הבית ואף אירוח אורחים מוזמנים.

• כבכל בית, תהיה פינת הסבה מזמנת, הכוללת כורסאות וספות לבילוי זמן משותף בזמן הפנוי.

• והחשוב ביותר, יחידת המגורים הפרטית של הדייר תיבנה ותעוצב כחדר שינה בבית, הכולל פינת עבודה עם מחשב, כורסא, ארון ומיטה וכ"כ יחידת שירותים ומקלחת צמודה.